מוזיקת בוקר (morning music) זה השם שניתן בימי הדיסקו העליזים למוזיקה שהדי.ג'י היה מנגן לקראת סוף המסיבה, כשהאור התחיל לעלות ואחרוני הרוקדים היו נאחזים ברגעיו האחרונים של האושר הלילי (זה היה לפני ימי האפטר-פארטי: היום מתעניינים יותר בל'איפה הולכים אחר כך' מאשר במסיבה עצמה). למוזיקה הזו גם קראו סליז (sleaze) כרמז להחלטות הפזיזות שהיו מתקבלות בליווייה על רחבת הריקודים המצטמצמת והולכת יחד עם אופציות האהבה האפשריות. המאפיינים שלה הם קצב איטי יותר, שירה נעימה ותחושת השלמה.
כאדם שנמנע באופן קבוע מלרקוד (עניינים של תרבות, חינוך ותפיסת גוף עצמית, אני מניח), מסיבות הן אחת מאופציות הבילוי הפחות מועדפות עלי. כשאני כבר נקלע לאחת, אני בדרך כלל גומר בפינה, כוס בירה ביד, מרגיש קצת מסורס. לכן, מוזיקת הריקודים שאני אוהב היא מוזיקת הבוקר; מוזיקת המובסים, מוזיקת אלה שהושארו מאחור, מוזיקה לנשארים בבית.
כמה דוגמאות מייצגות
