Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘יהודים’

וודי אלן, אולי כאיזו בדיחה עצמית, נוטה לפעמים להיות רציני מאוד בראיונות, וכשהוא רציני מאוד הוא מצטמק לממדים הטבעיים שלו: יהודי נמוך ממושקף וקצת חנון. כשהוא מצטמק לממדים טבעיים הקריירה המפוארת שלו מקבלת פתאום ממדים אפיים, וב"קריירה מפוארת"  אני לא מדבר על הסרט או שניים שהוא עשה; אני מדבר על הקריירה שלו כמאהב – דיאן קיטון ומיה פארו הן רק שתיים שזכו לטעום מהקיגעל שלו –  וכשיהודים כמוני קוראים את זה הם מתמלאים תקווה: אם לא נמות באיזה פוגרום, אולי תבוא איזו קוזאקית חמודה. או הבת שלה.

מה שמזכיר שאלן דווקא כן נתן ראיון מצחיק פעם. קצת אחרי כל הסערה עם סון-אי, הוא התראיין לטיים מגזין, וניסה, במשך 5 עמודים, לצאת איכשהו מהתסבוכת שהוא נקלע אליה. אבל אלן, יהודי טוב, רק מתגלגל עמוק יותר בתוכה. בתחילה הוא מנסה לטעון שהוא כלל לא הכיר אותה כשהוא יצא עם פארו, אח"כ, כשהמראיין מעלה שמועות על המוגבלות שלה ומנסה לנתח את התחושות שהיו לה כשהם התחילו לצאת, הוא משנה כיוון ומגלה בקיאות גדולה בחייה אז וכן הלאה. זהו אלן אחר: מזיע, מתפתל, קצת חסר מילים. החיבה שלי אליו רק הופכת עמוקה יותר אחרי הראיון הזה.

ובכל זאת, כדי לא לסיים עם דה-רומנטיזציה של הרומנטיקן היהודי הזה, הנה קטע משובח מאוד מ71. אלן היה אז במסע קידום של 'בננות' באנגליה, ובמה שנראה כאלתור, נותן את אחד הראיונות הכי מצחיקים ואבסורדיים שראיתי מימי. המראיין, בריטי חביב והגון שרק רוצה לצאת מזה בשלום וללכת להפסקת תה, מנסה בהתחלה להמשיך עם הראיון כמתוכנן (מפעם לפעם אפשר לשמוע פרצי צחוק חנוקים שלו), אבל בסוף נשבר ומשתף פעולה. מדובר בזהב אמיתי.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

ג'מפולוגיה (jumpology)  זו שיטה שהמציא הצלם פיליפ האלסמן (philippe halsman) בה המצולמים שלו קופצים תוך כדי הצילום. השיטה הזו נועדה כדי לחשוף את האני האמיתי שלהם: המצולמים מרוכזים במעשה הקפיצה ושוכחים להעטות על פניהם את ארשת הפנים הרגילה המסתירה שלהם. האלסמן גם מצא סימנים בקפיצה עצמה: הוא טען שזוג שקופץ רחוק מהשני מעיד על זוגיות טובה יותר מזוג שקופץ בקווים מקבילים וכדומה. בספרו 'ג'אמפ' אפשר למצוא את התורה כולה.

האלסמן התפרסם עוד בצעירותו. כשהוא היה סטודנט להנדסה הוא יצא עם אביו רודולף, רופא שיניים יהודי מריגה, לטיול באלפים האוסטריים, טיול ממנו הוא חזר לבדו. האלסמן סיפר שהוא שמע צעקה וראה את אביו נופל לתהום, וטען שמדובר בתאונה מצערת, אבל השלטונות האוסטריים חשבו אחרת ודנו אותו למאסר של 4 שנים באשמת הריגת-אב.  לאחר שיהודים טובים כמו אלברט איינשטיין ותומס מאן התערבו בעדו (דבר לא ישכנע אותי שמאן לא היה יהודי; גם לא וויקיפדיה. אני רוצה לראות ערלה)  האלסמן שוחרר ועבר לפריס, שם קריירת הצילום המפוארת שלו התחילה.

האלסמן גרם להרבה אנשים חשובים וכבדים לקפוץ. בתמונות למעלה אפשר לראות את הדוכס והדוכסית מווינזור ואת ריצ'רד ניקסון מתרגלים את הג'מפלוגיה, כמו גם אותו עצמו ואיזו גברת בלונדינית. אבל היה מצולם אחד שלא קפץ. אני יודע שמפתה לחשוב שהוא פשוט לא הצליח לנתק את שומניו מהקרקע, אבל אני חושד שהיצ'קוק, אמן המתח, הבין את האמת מאחורי האלסמן והקפיצות שלו.

Read Full Post »